Chap. 13
1
א בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לִבְרִית. בְּמִילָה וּטְבִילָה וְקָרְבָּן:
2
ב מִילָה הָיְתָה בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־מח) 'וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ'. מָל אוֹתָם משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכֻּלָּם בִּטְּלוּ בְּרִית מִילָה בְּמִצְרַיִם חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים לג־ט) 'וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ':
Maguide Michneh (non traduit)
(א־ב) בשלשה דברים נכנסו וכו'. ברייתא בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה. ומ''ש רבינו ששבט לוי לא בטלו ברית מילה. הוא במדרש וכתב הרמב''ן ז''ל בפ' הערל שלא הוצרכו אפילו להטיף מהם דם ברית שכבר היו מצווין על המילה מימי אברהם ומילה חשובה היתה:
3
ג וּטְבִילָה הָיְתָה בַּמִּדְבָּר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט־י) 'וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם'. וְקָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד־ה) 'וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עלֹת', עַל יְדֵי כָּל יִשְׂרָאֵל הִקְרִיבוּם:
4
ד וְכֵן לְדוֹרוֹת כְּשֶׁיִּרְצֶה הָעַכּוּ''ם לְהִכָּנֵס לִבְרִית וּלְהִסְתּוֹפֵף תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וִיקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה צָרִיךְ מִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת קָרְבָּן. וְאִם נְקֵבָה הִיא טְבִילָה וְקָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו־טו) 'כָּכֶם כַּגֵּר'. מָה אַתֶּם בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת קָרְבָּן אַף הַגֵּר לְדוֹרוֹת בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת קָרְבָּן:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן לדורות וכו'. שם בכריתות:
5
ה וּמַהוּ קָרְבַּן הַגֵּר. עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּשְׁנֵיהֶם עוֹלָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּן צָרִיךְ מִילָה וּטְבִילָה וּכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יָבִיא קָרְבָּן:
Maguide Michneh (non traduit)
ומהו קרבן וכו'. שם מבואר: ובזמן הזה וכו'. שם ת''ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקנו אר''ש כבר נמנה עליה ריב''ז ובטלה מפני התקלה דילמא קא מעיל בקדשים ושם אמרו הלכה כר''ש ומכל מקום משמע ודאי שלכשיבנה ב''ה יביא קרבנו:
6
ו גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל אוֹ טָבַל וְלֹא מָל אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבֹּל. וְצָרִיךְ לִטְבֹּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּית דִּין אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאִם הִטְבִּילוּהוּ הֲרֵי זֶה גֵּר:
Kessef Michneh (non traduit)
גר שמל ולא טבל וכו'. מ''ש שאין מטבילין אותו בשבת פשוט בפרק החולץ דלמ''ד אינו גר עד שימול ויטבול אין מטבילין אותו בשבת ואע''ג דבגמרא יהיב טעמא משום דתקוני גברא בשבתא לא מתקנינן לא כתבו רבינו משום דמשמע ליה דה''ט לאו דסמכא הוא דהא לענין טומאה שרי משום דמיחזי כמיקר ואע''ג דהכא צריכים ת''ח לעמוד עליו מ''מ מידי מיחזי כמיקר לא נפיק אלא עיקר טעמא משום דאין דנין בשבת וגר משפט כתיב ביה:
Maguide Michneh (non traduit)
גר שמל וכו'. מחלוקת תנאים בגמרא בפ' החולץ (דף מ''ו) ופסקו שם הלכה כרבי יוסי דבעי תרתי מילה וטבילה לעכב ושם מבואר דלר''י אין מטבילין אותו בשבת וה''ה ודאי בי''ט וכן מפורש שם שצריך שלשה מ''ט משפט כתיב ביה וכן אמרו אין מטבילים גר בלילה וכתב רבינו דהיינו לכתחילה אבל דיעבד ה''ז גר והרמב''ן ז''ל חלוק בזה ואמר שצריך להטבילו פעם אחרת ביום וכבר הכריע הרשב''א ז''ל כדעת רבינו דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא וכן עיקר:
7
ז גֵּר קָטָן מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עַל דַּעַת בֵּית דִּין שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ. מְעֻבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְטָבְלָה אֵין בְּנָהּ צָרִיךְ טְבִילָה. טָבַל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְנִתְגַּיֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֵינוֹ גֵּר. בָּא וְאָמַר נִתְגַּיַּרְתִּי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְהִטְבִּילוּנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן לָבֹא בַּקָּהָל עַד שֶׁיָּבִיא עֵדִים:
Maguide Michneh (non traduit)
גר קטן וכו'. פ''ק דכתובות (דף י''א) אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב''ד מאי קמ''ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכו' ואע''ג דעכו''ם בהפקירא ניחא ליה וכו' ה''מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו ע''כ בהלכות פ' החולץ ובגמרא בכתובות אתי לסיועי ודחייה דילמא ההיא דגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו. עוד שם אמר רב יוסף [ואם] הגדילו יכולין למחות ורבא ואביי אותיבו עליה דרב יוסף ודחו ליה בגמרא ואמרו דלר''י כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות ולא נזכרה הא דר''י בהלכות וגם רבינו לא הזכירה ונראה שהם סוברים דכיון דרבא ואביי הוו מותבי עליה לא הוו סברי כוותיה הילכך אין הלכה כן ויש מי שפסק כר''י. אח''כ מצאתי לרבינו שכתבו פ''י מהלכות מלכים ומלחמותיהם: מעוברת שנתגיירה וכו'. מימרא בפרק הערל (דף ע''ח): טבל בינו כו'. כבר נתבאר למעלה שהוא צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ונזכר בגמרא שבינו לבין עצמו אינו גר וכתב רבינו ואפילו בפני שנים משום דקי''ל דשנים שדנו אין דיניהם דין: בא ואמר וכו'. שם (דף מ''ו ע''ב) ת''ר מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלהו ת''ל אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו וכו' בארץ צריך להביא ראיה בח''ל א''צ להביא ראיה דברי ר''י וחכמים אומרים בין בארץ בין בח''ל צריך להביא ראיה ונפסקה שם הלכה כחכמים וזהו שרבינו לא חלק כאן כלל אלא סתם דבריו ואמר אינו נאמן עד שיביא עדים x ופי' ברייתא זו היא במי שהיה ידוע שהיה עכו''ם מעיקרא דלית שם מגו אבל במי שלא היה ידוע בחזקת עכו''ם מגו דמצי אמר ישראל אני ונאמן מצי למימר עכו''ם הייתי ונתגיירתי בב''ד פלוני כ''כ רובי המפרשים ז''ל וזהו דעת רבינו כמו שיתבאר למטה:
8
ח הָיָה נָשׂוּי לְיִשְׂרְאֵלִית אוֹ לְגִיֹּרֶת וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים וְאָמַר נִתְגַּיַּרְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי נֶאֱמָן לִפְסֹל אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לִפְסֹל אֶת הַבָּנִים. וְחוֹזֵר וְטוֹבֵל בְּבֵית דִּין:
Maguide Michneh (non traduit)
היה נשוי לישראלית כו'. שם (דף מ''ז) מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי א''ל [ר''י יש לך עדים א''ל לאו] יש לך בנים א''ל הן א''ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך ואמר רב נחמן בר יצחק הטעם משום דלדבריו עכו''ם הוא ואין עדות לעכו''ם ופסקו כן בגמרא ויש לדקדק כיון דקי''ל עכו''ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כמו שיתבאר פרק ט''ו אפילו יהיה כדבריו הולד כשר הוא x ויראה לי דנ''מ לדידן בגר וגיורת שהיו מוחזקין בישראלים ואמרו שנתגיירו בינם לבין עצמם כך תירצו מקצת המפרשים ז''ל וכתבו הרמב''ן והרשב''א ז''ל ומיהו לגבי עצמו אם בא ליכנס בקהל אפילו יש לו כבר כמה בנים אסור דהא שוי נפשיה חתיכה דאיסורא וז''ש רבינו וחוזר וטובל בב''ד:
9
ט גִּיֹּרֶת שֶׁרְאִינוּהָ נוֹהֶגֶת בְּדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל תָּמִיד כְּגוֹן שֶׁתִּטְבֹּל לְנִדָּתָהּ וְתַפְרִישׁ תְּרוּמָה מֵעִסָּתָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן גֵּר שֶׁנּוֹהֵג בְּדַרְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹבֵל לְקִרְיוֹ וְעוֹשֶׂה כָּל הַמִּצְוֹת. הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת גֵּרֵי צֶדֶק. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁמְּעִידִין לִפְנֵי מִי שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם בָּאוּ לְהִתְעָרֵב בְּיִשְׂרָאֵל אֵין מַשִּׂיאִין אוֹתָם עַד שֶׁיָּבִיאוּ עֵדִים אוֹ עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנֵינוּ הוֹאִיל וְהֻחְזְקוּ עַכּוּ''ם:
Maguide Michneh (non traduit)
גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל וכו'. שם ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא אמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר ריב''ל ומי לא טביל לקריו. ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש דלהכשיר הבנים שכבר נולדו קאמר או להחזיקן בחזקת גרים גמורים וכי קאמרי מי לא טבלה הכי קאמרי היכי איפשר לחוש שלא נתגיירו כראוי והרי הם נוהגים בכל המצות כישראלים גמורים וטובלים מטומאתן וטבילה דנקט לאו דוקא ואפשר גם כן שרבינו סובר שצריך ג''כ שיודע ודאי שטבלו לאיזה דבר לפי שהטבילה אחד מענייני הגרות ואעפ''כ ביאר רבינו שאם בא להתערב בישראל צריך להביא ראיה ובהלכות אמרו גבי מעשים אלו ואי קשיא לך ההיא דר''י דאמר גר צריך שלשה מ''ט משפט כתיב ביה וקי''ל דהלכתא היא ל''ק הא דר''א ודריב''ל xx דיעבד ולא פסלינן לבריה הואיל וטבל לשם קריו דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לשם קריו והא דר' יוחנן לכתחלה הוא דלא נהגינן ביה מנהג גר ומנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה עכ''ל ההלכות וקרובים דבריהם לדברי רבינו. והרמב''ן ז''ל כתב דודאי לכתחלה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה ואילו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי ואפילו דיעבד אינו גר דעכו''ם גמור הוא דמשפט כתיב ביה אבל אי קביל עליה בפני שלשה למול ולטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינן והלך ומל וטבל שלא בפני ב''ד הרי זה כשר ולא פסלינן לזרעיה ולא מנסבין ליה לדידיה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה משום דלכתחלה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה עד כאן דבריו ז''ל:
10
י * אֲבָל מִי שֶׁבָּא וְאָמַר שֶׁהָיָה עַכּוּ''ם וְנִתְגַּיֵּר בְּבֵית דִּין נֶאֱמָן. שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁחֶזְקַת הַכֹּל שָׁם בְּחֶזְקַת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁזּוֹ מַעֲלָה בְּיוּחֲסִין:
Maguide Michneh (non traduit)
אבל מי שבא ואמר וכו'. זהו החילוק שהזכרתי למעלה בשם רוב המפרשים זכרונם לברכה דכי אמרינן צריך להביא ראיה הני מילי בידוע שהיה עכו''ם מעיקרו ואי לא א''צ שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונפקא להו משום דודאי כל אדם שאומר ישראל אני אין בודקין אחריו וכדמוכח ההוא עובדא בפרק קמא דפסחים (דף ג' ע''ב) דההוא עכו''ם דהוה סליק לירושלים והוה קא אכיל פסחים בחזקת ישראל וכיון שכן נאמן מדין מגו וכ''כ הרמב''ן והרשב''א ז''ל והוסיף רבינו להחמיר דאע''ג דנאמן משום מגו בח''ל אין משיאין לו אשה עד שיביא ראיה ואפשר שיצא לו משם דההוא עובדא בא''י הוה והיו כולם ישראלים אבל בח''ל צריך להביא ראיה ואפילו לחכמים דסברי כל המשפחות בחזקת מיוחסות הן כיון שאין לזה חזקת משפחה צריך להביא ראיה ואף הרמב''ן והרשב''א ז''ל כתבו סברת רבינו בשמו ולא הקשו עליו ועוד אכתוב בזה פ''כ. ובהשגות א''א שלא ע''ד הלכה היא זו וכו'. ולא נתכוון הר''א ז''ל כחילוק זה שכתבתי שדין הברייתא הוא בשידוע שהיה עכו''ם מעיקרו וכבר כתב רבינו הדין ההוא למעלה ודברים ברורים:
Raavade (non traduit)
אבל מי שבא וכו'. א''א שלא על דרך הלכה היא זו דלדעת רבי יהודה בא''י צריך להביא ראיה אבל לא בח''ל ולדעת חכמים בכל מקום צריך להביא ראיה עכ''ל:
11
יא כְּשֵׁם שֶׁמָּלִין וּמַטְבִּילִין אֶת הַגֵּרִים כָּךְ מָלִין וּמַטְבִּילִין אֶת הָעֲבָדִים הַנִּלְקָחִים מִן הָעַכּוּ''ם לְשֵׁם עַבְדוּת. הַלּוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הָעַכּוּ''ם וְקָדַם [א] הָעֶבֶד וְטָבַל לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין קָנָה עַצְמוֹ. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר בְּעֵת טְבִילָה הֲרֵינִי טוֹבֵל בִּפְנֵיכֶם לְשֵׁם גֵּרוּת. וְאִם טָבַל בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁטָּבַל נִשְׁתַּחְרֵר. לְפִיכָךְ צָרִיךְ רַבּוֹ לְתָקְפּוֹ בַּמַּיִם עַד שֶׁיַּעֲלֶה וְהוּא תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ וּמוֹדִיעוֹ בִּפְנֵי הַדַּיָּנִין שֶׁלְּשֵׁם עַבְדוּת מַטְבִּילוֹ. וְאֵין הָעֶבֶד טוֹבֵל אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּבַיּוֹם כְּגֵר, שֶׁמִּקְצָת גֵּרוּת הוּא:
Maguide Michneh (non traduit)
כשם שמלין וכו'. זה מבואר בגמ' שם: הלוקח עבד מן העובד כוכבים וכו'. שם (דף מ''ה) הלוקח עבד מן העכו''ם וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו ב''ח מאי טעמא עכו''ם גופיה לא קני [ליה] [מעשה ידיו הוא דקני] ומאי דקני ליה [הוא דמקני ליה לישראל] וכיון שקדם וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשיעבודיה מתיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני החכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לפניה אין שלא בפניה לא אמר [ליה] רבא בפניה בין בסתם בין במפורש שלא בפניה במפורש אין בסתם לא ויש בזה גירסא אחרת וזו גירסת ההלכות. עוד שם אמר שמואל וצריך לתקפו במים ופירש רבינו עד שיעלה והוא תחת שיעבודו וכו' וכן עיקר וכן פירש רש''י ז''ל וכתב הרמב''ן וקידם וטבל קודם שיטבילנו רבו לשם עבדות וא''צ גט שיחרור ומינה נמי דאי אמר ליה קודם טבילה זיל לא צריך ג''ש דכל שאין לו בו קנין הגוף לא צריך ג''ש מדאמרינן עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל וכן דעת חכמי הצרפתים ז''ל ומסתברא דאע''ג דקנה עצמו חייב הוא לכתוב לרב שטר על דמיו דהא משתרשי ליה, והביא ראיה לזה עד כאן דבריו וכן הסכים הרשב''א ז''ל: ואין העבד טובל וכו'. דבר פשוט הוא שהרי הקשו בגמרא העבד והגר וכ''כ הרמב''ן ז''ל. עוד כתב הרמב''ן ז''ל כתב הרב ברצלוני ז''ל שהרב מברך על הטבילה שהוא צריך לה ולא העבד ולאו מילתא היא שהרי העבד הוא שעושה המצוה ונכנס תחת כנפי השכינה במקצת מצות והוא צריך לברך עכ''ל:
12
יב כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד צָרִיךְ טְבִילָה אַחֶרֶת בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ תִּגָּמֵר גֵּרוּתוֹ וְיִהְיֶה כְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוֹת וּלְהוֹדִיעוֹ עִקְּרֵי הַדָּת שֶׁכְּבָר הוֹדִיעוּהוּ כְּשֶׁטָּבַל לְשֵׁם עַבְדוּת:
Maguide Michneh (non traduit)
כשישתחרר העבד וכו'. מסקנא דגמ' שא''צ לקבל מצות שכבר קיבל אבל צריך טבילה ומבואר בהלכות וכתב רבינו צריך טבילה אחרת בפני שלשה וביום וי''ח בזה ואומרים שאין טבילת עבד משוחרר צריכה ג' אפילו לכתחלה והרמב''ן ז''ל הכריח דלכתחילה בעינן ג' אבל דיעבד לא וכפי שיטתו שכתבתי למעלה. ויש מן המפרשים ז''ל סוברין שכל ששחררו רבו אע''פ שלא טבל אם קידש בת ישראל קידושיו קידושין דטבילה לא מעכב דמדבריהם היא בעבד משוחרר וראוי לחוש לדבריהם:
13
יג וּבְמִקְוֶה הַכָּשֵׁר לִטְבִילַת נִדָּה שָׁם מַטְבִּילִין אֶת הַגֵּרִים וְאֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַמְשֻׁחְרָרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בְּנִדָּה חוֹצֵץ בְּגֵרִים וּבַעֲבָדִים וּבִמְשֻׁחְרָרִים:
Maguide Michneh (non traduit)
ובמקוה הכשר לטבילת הנדה וכו'. שם בברייתא (דף מ''ז):
14
יד אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא יְדִיד ה' נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְגֵיּוּתָן. אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא. שֶׁהַמִּצְוָה הַנְּכוֹנָה כְּשֶׁיָּבֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹּרֶת לְהִתְגַּיֵּר בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטֹּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִכָּנֵס לַדָּת. וְאִם אִישׁ הוּא בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בְּאִשָּׁה יְהוּדִית. וְאִם אִשָּׁה הִיא בּוֹדְקִין שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּבָחוּר מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא נִמְצָא לָהֶם עִלָהּ מוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּבֶד עֹל הַתּוֹרָה וְטֹרַח שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָהּ עַל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּפְרשׁוּ. אִם קִבְּלוּ וְלֹא פֵּרְשׁוּ וְרָאוּ אוֹתָן שֶׁחָזְרוּ מֵאַהֲבָה מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות א־יח) 'וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ':
Le'hem Michneh (non traduit)
אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל וכו'. נראה דהוא סובר ושלמה דמפני שלא קיבלו בימי דוד ושלמה קיבל הנשים זו היא טעותו וכתב הרב המגיד ז''ל שהדבר מפורש בפרק הערל (דף ע''ו) דשלמה גיירה לבת פרעה וקשה דמאי מקשה שם והלא לא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה דמה קושיא היא זו הא זו היתה טעותו וכ''ת דהכי פריך הא לא קיבלו ואינם גרים אם כן לא שייך ביה חתנות וכמו שפירש רש''י גבי ותיפוק ליה דמצרית ראשונה וכו' אי אפשר לפרש כן לפי דברי רבינו ז''ל דהוא סובר שאף על פי שאין מקבלין מכל מקום בדיעבד הוו גרים ואם כן ודאי דשייך בהו חתנות. ונ''ל דהגמרא מקשה בבת פרעה דאיך עבד שלמה איסורא והא לא קיבלו וכו' ואין לומר בזה שזו היתה טעותו דבת פרעה משמע פשט הכתוב שלא היה טעות בדבר כמו שאמר הכתוב ויאהב שלמה את ה' וכו' וכמו שפירש הרד''ק ז''ל הכי ולהכי לא נהירא ליה לגמרא למימר שחטא בבת פרעה אלא בשאר הנשים דבבת פרעה לא היה חטא כדאמרינן בגמרא דמידי הוא טעמא אלא משום שולחן מלכים וכו' אלא שלשון הרב המגיד ז''ל קשה לזה דמשמע ליה דרבינו ז''ל איירי בבת פרעה שכך מצינו דאמרו בסוגיא דשלמה גיירה וכו' עד שאפשר לדחוק בדבריו ולומר דה''ק כי היכי דאמרינן בסוגיא דגיירה לבת פרעה אף על גב דלא הוזכר גירות בכתוב כן אומר רבינו ז''ל בשאר הנשים כלומר דיש לו סמך מן הסוגיא אבל רבינו ז''ל אינו מדבר בבת פרעה כלל וזה דחוק ועוד דלפי האמת משמע דעבד איסורא בבת פרעה כיון דהואי מצרית אף על גב [דלא] הוה [אלא] ביאת זנות כמו שאמר רב פפא מכל מקום עבירה היתה בדבר וא''כ עדיין לא תירצו בגמרא מה שהקשו דהיכי עבד איסורא וגם זה קשה לדעת התוספות ז''ל שפירשו גבי מצרית הואי ואיך נשאה שלמה דנראה דעבד איסורא דאם כן לא תירץ הגמרא כלל כמבואר ועוד יש לתמוה על דברי רבינו ז''ל דאיך קאמר דנשאם וכתב ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן וכו' הא בגמרא אמרו שלא היה אלא זנות כדקאמר לאהבה וכמו שמפורש בתירוצא דרב פפא. עוד יש לעורר בדברי הרב המגיד דאמר ומיהו גיורי גיירה כו' דהא לפי תירוצא דרב פפא משמע דלא ס''ל תירוצא דגיורי גיירה אלא אף על גב דהיא ארמית מכל מקום קרי ליה חיתון דמעלה עליו הכתוב וכו' מיהו לזה יש לומר דהוא סובר דאף על פי שאמרו כן במסקנא מכל מקום צ''ל דגיירה משום דלא שייך לומר מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה דהא לא שייך בה חיתון ואיך שייך לומר כאילו נתחתן אלא ודאי דגיירה ולא תירצו כן בגמרא אלא קושיא דתיפוק ליה דמצרית הואי וכ''נ מן התוספות פרק כיצד (דף כ''ד:) בסופו שכתבו לא בימי דוד ולא בימי שלמה מאיתי הגיתי ובת פרעה דבימי שלמה לק''מ דמידי הוא טעמא כו' משמע דס''ל דבמסקנא קאי הכי כדכתיבנא. ועל כל שאר הקושיות צריך עיון ועוד דהוא דוחק דכשמקשה והא לא קבלו הוא דפריך דאיך נשאה שלמה דמריהוט לשון הגמרא משמע דמשום דתירץ לו גיורי גיירה פריך הך קושיא לרבא דאמר בגיותן לית להו חתנות דאם כן עכו''ם הם אף על פי דגיירום כיון דלא קבלו גרים וא''כ איך שייך חתנות אבל אם מקשה איך נשא שלמה אין זו קושיא לרבא דאמר בגיותן למה שתירץ גיורי גיירה דכ''ש דהוא קשה הכתוב לכ''ע דמ''ש שהם עכו''ם ואיך נשא שלמה ואין זו קושיא לרבא עם שיש לומר לזה דהך והא לא קבלו לא ר''י אמרו וגם הגמרא לא אמרו לחזק קושיית רב יוסף אלא קושיא בפ''ע היא וע''כ צ''ל כן לפירוש התוספות ז''ל במה שפירשו והא מצרית ראשונה. ולמ''ש רש''י ז''ל גבי והא מצרית ראשונה ניחא דכל הקושיות לחזק קושיית רב יוסף דלא שייך חתנות אתו אבל בכתוב אינה קושיא די''ל דטעה וזו נ''ל שהזקיקו לפרש''י ז''ל לפרש כן. ודברי הרד''ק ז''ל בספר מלכים על פסוק ויתחתן שלמה הם פלא בעיני וי''א דבגיותן לית להו חתנות וכו' ושלמה נשא את בת פרעה ועבר על לא תתחתן בם דאיך אמר דעבר על לא תתחתן לפי סברת רבא שאמר בגיותן לית להו חתנות בגירותן אית להו חתנות הא קרא דלא תתחתן לא כתיב אלא בז' עממין בלבד ולא עבר על לאו דלא תתחתן אלא בז' עממין דאל''כ לסברת רבא כל עכו''ם ליהוו אסורים וכי תימא אמאי לא אמרינן הכי הרי הקשו התוספות כן בפרק כיצד (דף כ''ג) גבי ההוא בשבעה עממין כתיב ותירצו דמדאסר רחמנא גר עמוני וכו' משמע דשאר גרים שרי. ועוד לדבריו מה הקשו והא מצרית הואי ואיך נשא שלמה הא עכ''פ עבר על לא תתחתן בם ואפילו דלפי פירוש מה שהקשו והא מצרית הואי ר''ל ולא שייך חתנות עדיין קשה דקושיא זו היא לכולי עלמא בין למ''ד קבלו גרים בימי דוד ושלמה בין למ''ד לא קבלו גרים ולכולם צריך אתה לתרץ מתוך אהבה כתירוצא דרב פפא והיכי קאמר ולמי שאמר שלא קבלו גרים וכו' דמשמע דתירוצא דרב פפא לא הוי אלא לפי דבריו במקום דהוי לדברי כולי עלמא וצריך עיון:
Maguide Michneh (non traduit)
אל יעלה בלבך וכו'. ביבמות בפרק הערל (דף ע''ו) אמרו בסוגיא דשלמה גיורה גיירה לבת פרעה. ומ''ש רבינו סוד הדברים כך הוא, מתבאר ממ''ש לא קבלו גרים בזמן דוד ושלמה כמ''ש למטה ובפרק כיצד (דף כ''ד:) הביאו בברייתא אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום מלכים לשום עבדי שלמה אינם גרים דברי רבי נחמיה שהיה רבי נחמיה אומר אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר אינם גרים ונפסקה הלכה שם כולם גרים וכבר ביאר רבינו כן למטה דדיעבד כולן גרים: אם לא נמצא להם עילה וכו'. בפרק החולץ מבואר:
15
טו לְפִיכָךְ לֹא קִבְּלוּ בֵּית דִּין גֵּרִים כָּל יְמֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. בִּימֵי דָּוִד שֶׁמָּא מִן הַפַּחַד חָזְרוּ. וּבִימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת וְהַטּוֹבָה וְהַגְּדֻלָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ. שֶׁכָּל הַחוֹזֵר מִן הָעַכּוּ''ם בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם אֵינוֹ מִגֵּרֵי הַצֶּדֶק. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מִתְגַּיְּרִים בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת. וְהָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל חוֹשְׁשִׁין לָהֶם לֹא דּוֹחִין אוֹתָן אַחַר שֶׁטָּבְלוּ מִכָּל מָקוֹם וְלֹא מְקָרְבִין אוֹתָן עַד שֶׁתֵּרָאֶה אַחֲרִיתָם:
Kessef Michneh (non traduit)
לפיכך לא קבלו ב''ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ''כ היו גרים הרבה מתגיירים בפני הדיוטות. ה''ה כתב שבפני בית דין הדיוטות היו מגיירים אותם ולי נראה דמדכתב רבינו בפני הדיוטות ולא כתב בפני ב''ד הדיוטות דאנן אע''ג דהדיוטות אנן כדאיתא בסוף גיטין (דף פ''ח:) על ב''ד שבזמן הזה מ''מ אין מקבלין אותם בב''ד דידן אלא שאם קבלו אותם גרים הדיוטות שאינם ב''ד הרי הם גרים x (ואילו היה מדקדק ה''ה בדברי הרמב''ם כן לא היה כותב שב''ד הדיוטות היו מגיירים אותם) וכ''כ המרדכי בהגהות פרק החולץ ז''ל דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל דבר הם עושין אין לקבלם והביא כמה ראיות לדבר:
Maguide Michneh (non traduit)
לפיכך לא קבלו בית דין וכו'. בפרק הערל (יבמות דף ע''ו) לא קבלו גרים בזמן דוד ושלמה ושם (דף ע''ט:) אמרו במקום אחר שבימי דוד נתוספו עליהם מאה וחמשים אלף גרים ומתוך כך ביאר רבינו שבית דין הדיוטות היו מגיירין אותם ובדיעבד כולן גרים וכ''כ מן המפרשים ז''ל:
16
טז וּלְפִי שֶׁגִּיֵּר שְׁלֹמֹה נָשִׁים וּנְשָׂאָן. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן גִּיֵּר וְנָשָׂא. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא חָזְרוּ אֵלּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר וְלֹא עַל פִּי בֵּית דִּין גִּיְּרוּם חֲשָׁבָן הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֵן עַכּוּ''ם וּבְאִסּוּרָן עוֹמְדִין. וְעוֹד שֶׁהוֹכִיחַ סוֹפָן עַל תְּחִלָּתָן שֶׁהֵן עוֹבְדוֹת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁלָּהֶן וּבָנוּ לָהֶן בָּמוֹת וְהֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא בְּנָאָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא־ז) 'אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה':
Maguide Michneh (non traduit)
ולפי שגייר וכו'. בשבת (דף נ''ו.) בפ' במה בהמה יוצאה אז יבנה שלמה במה מתוך שלא מיחה העלה עליו הכתוב כאילו בנאה:
17
יז גֵּר שֶׁלֹּא בָּדְקוּ אַחֲרָיו אוֹ שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּהוּ הַמִּצְוֹת וְעָנְשָׁן וּמָל וְטָבַל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת הֲרֵי זֶה גֵּר. אֲפִלּוּ נוֹדַע שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר הוּא מִתְגַּיֵּר הוֹאִיל וּמָל וְטָבַל יָצָא מִכְּלַל הָעַכּוּ''ם וְחוֹשְׁשִׁין לוֹ עַד שֶׁיִּתְבָּאֵר צִדְקוּתוֹ. וַאֲפִלּוּ חָזַר וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל מוּמָר שֶׁקִּדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וּמִצְוָה לְהַחֲזִיר אֲבֵדָתוֹ מֵאַחַר שֶׁטָּבַל נַעֲשָׂה כְּיִשְׂרָאֵל. וּלְפִיכָךְ קִיְּמוּ שִׁמְשׁוֹן וּשְׁלֹמֹה נְשׁוֹתֵיהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְלָה סוֹדָן:
Kessef Michneh (non traduit)
גר שלא בדקו אחריו וכו'. כתב הרב המגיד ומ''ש ומצוה להחזיר אבידתו וכו' והוא שיהיה מומר לתיאבון ויש לתמוה עליו דמאי לתיאבון שייך בחזר ועבד עכו''ם דלא שייך לתיאבון אלא בגזל ועריות ומאכלות אסורות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ועוד דלא חילקו בין לתיאבון ולהכעיס אלא באחד משאר מצות אבל עכו''ם שהמודה בה ככופר בכל התורה וכן המחלל שבת בפרהסיא הרי הם כעכו''ם כדאיתא בפירקא קמא דחולין (דף ד') וכך הם דברי רבינו בפרק י''א מהלכות גזילה. ומה שכתב פה רבינו שמצוה להחזיר אבידתו לא אחזר ועבד עכו''ם קאי אלא למ''ש הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו''ם וקאמר דמצוה להחזיר אבידתו שמאחר שמל וטבל נעשה כישראל והוא שלא יחזור לעבוד עכו''ם:
Maguide Michneh (non traduit)
גר שלא בדקו אחריו וכו'. זה פשוט שאין הודעת המצות מעכב דיעבד ואמרו בפרק החולץ (דף מ''ז:) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הילכתא דאי (הדר ביה ומקדש בת ישראל) קידש ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין: ומה שכתב רבינו ומצוה להחזיר אבידתו. הוא ממה שנתבאר פרק י''א מהלכות גזילה ואבידה שמחזירין אבידת המומר והוא שיהיה מומר לתיאבון לאכול נבילות כמו שנזכר שם:
18
יח וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים קָשִׁים לָהֶם גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגַע צָרַעַת שֶׁרֻבָּן חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל דָּבָר וּמַטְעִין אֶת יִשְׂרָאֵל. וְקָשֶׁה הַדָּבָר לִפְרשׁ מֵהֶם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע בַּמִּדְבָּר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּבְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה וְכֵן רֹב הַנִּסְיוֹנוֹת הָאֲסַפְסוּף הָיוּ בָּהֶן תְּחִלָּה:
Maguide Michneh (non traduit)
ומפני זה אמרו חכמים וכו'. בהרבה מקומות ומהם פרק החולץ (דף מ''ז:) קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source